Skip to content

עברית

המגילה לתוכנית אוטונומית בינלאומית



המגילה הזו איננה המגילה המוחלטת לתוכנית אוטונומית, משום שהיא טרם קיימת אולם היא תחת הקמה. היא קוראת לחוקה של התוכנית, ומנסה להגדיר ולהסביר את שימושה, המבנה האפשרי והמטרות.

 <האם מהפכנית כל פעולה שמובילה למהפכה?>.

התקוממות אינה מהפכה. מהומה איננה התקוממות. אילו מהומות והתקוממויות היו בעלות יתרונות כשם שזה מחזק את הקשרים בין המוחים וכשם שזה עוזר ליצור תחושת הזדהות בין המשתתפים ו/או צופים. המהלומות הללו רחוקות מלהיות בהישג יד שהשירים והתצפיות התאורטיות נתנו להם. עלינו להטיל ספק בפוטנציאל הקונסטרוקטיבי שנעשה עלידי תהליכי הרס מנקודת מבט הרסנית. ללא קשר מוחשי ויומי בין אנשים והמקומות בהם גרים, הרגע המרדני או הפרוע נידון לשכפל את עצמו ללא כל תוצאה אחרת מאשר הזדהות מרוחקת אשר, אם זו הייתה הצלחה גדולה וצעד גדול במאבקים האחרונים מהאפודים הצהובים לחוקי העבודה בצרפת, למשל, בקושי חורגת ממסגרתו הזמנית והגיאוגרפית.

ביקורת על המהומות: בעיה של זמן וחלל.

הפעם הראשונה, מכיוון שעם פיזור המחאה הפרועה האחרונה, המומנטום נשבר. אנחנו נתחיל שוב בפעם הבאה, עם פחות או יותר להט והצלחה, זה תלוי, אבל אנחנו לא נתעלה מעבר לשלב שעזבנו את המהומה האחרונה. הרס יתר עלול לגרום להשפעה משמעותית באותה עת לדוגמה, כפי שהוכח מההתפרעות של יום שבת, ה-16 במרץ אשר בעקבותיו באה תגובה פוליטית אדירה ותחושת הזדהות חזקה בתוך תנועת « האפודים הצהובים« , אשר נוזפו <בלוקים שחורים> ועוד <פורעים> לפני מספר חודשים. אולם, שלב הבנייה היינו הך, או ליתר דיוק, הוא מוגבל לאותם תחומים, כלומר בנייה רחוקה של ההזדהות בין אנשים לקבוצות הנבדלים אחד מהשני. ההנחה הזאת נכונה בהמון מקרים, בין אם לצורך גיוס חוזר ונשנה יום אחד בשבוע למשל, או להתגייסות מתמשכת למשך מספר ימים. בדוגמה לכך, המבורג גי 20, לאקטיביסטים רבים, היה זה רגע שיא

פנומנלי. למשך שבוע שלם העיר הייתה ידועה לשמצה בשל מעשינו, עד שהמחוז של סאנקט פאולי הפך לבירת העולם של המהומות ללילה אחד ביום שישי. היום, מה שנותר ממנו, אם לא זכרונות ונוסטלגיה רומנטית?

מרחב הוא גם גורם מפתח שיש לשקול כדי להבין את הקפאון של פעולותינו ותוצאותיהם. אין לנו מרחב מהפכני בסביבות עירוניות מלבד המרחב שנוצר עלידי המהומה, אשר היא מקוממת לכל היותר לפי שהחלל הזה מטבע הדברים מוגבל לתקופות המהומות. הרחובות הם שלנו אך ורק כאשר אנו צועקים זאת, ועדיין, לעיתים קרובות זה רק עניין של זמן עד שניידות המשטרה הפרועות יופיעו.

הזמניות של ההתפרעות מונעת מהחלל המהפכני להתגלות, תוך יצירת זמניות מהפכנית מחיייבת להתעלות מעבר למרחב ההתפרעות.

לכן עלינו לבנות מרחבזמן נוסף שבו למהומות וההזדהות הנובעת מהן מקום חשוב, אבל שבו ברגע המהומה יש לפני, במהלכה ואחריה. באופן ממשי לצאת מן הת

אוריה האוסרת שמסמנת את הארגונים בתהליך היווצרותם, אנחנו זקוקים למרחבים מהפכניים. החללים הללו הם קבוצות ו/או ארגונים שתופסים מקומות ממשים. מקומות המעוגנים בשטחים מוצקים (בניינים, שכונות וכו.) ורשתות תקשורת (רשתות חברתיות, שיחות וכו.) שבהם יוכלו המהפכנים להיפגש, להיערך ולהתחלף; אבל חשוב יותר, זה דורש מבנה המחבר את הנקודות הללו על מנת לרקום מרחב אחד, פלטפורמה מהפכנית.

כדי להשתמש בדוגמה של הגי‘ 20 בהמבורג שוב, ללא מבנים המיועדים לנושא שלנו, לעולם לא היינו יכולים להחזיק את העיר כפי שעשינו. הרוט פלורה בין היתר והנוכחות של הארגונים המיועדים להפיכת המבורג מרחב מרידה הייתה חיונית לגרום לגיוס זה להצלחה, וחשוב יותר ליצור אוירה טרום מהפכנית. אולם, למרות רמת ארגון הכרחית זו, מרחב הזמן שנוצר מעולם לא נעשה מפכני. למעשה , הגי‘ 20 – שכמו ההפגנות הרגילות נגד הרפורמות הליברליות. הוא מה שאנו מכנים <פולחן ההתנגדות>.

טקסי ההתנגדות האלה הם כל פעולות שמטרתן להתנגד לאובייקט פוליטי אחד או יותר מבלי לחרוג מהן כדי להביא לשינוי פוליטי וחברתי עולמי. לכן אם התנועה האוטונומית הצליחה במהלך השנים להקשיח את טקסי ההתנגדות, בפרט במשך תקופת חוק העבודה של 2016 או את תנועת האפודים הצהובים, טקסים אלה מעולם לא הפכו למהפכנים. הם לעולם לא יכולים להיות כאלה, פשוט משום שהבסיס הארגוני של טקסים אלה וזמני המרחב הניגשים להם לא מכוונים להוביל למהפכה. לכן, אם האוטונומיסטים שינו את ההפגנות, הם השפיעו מאוד על עצמם בתמורה, והפכו את המהומות לפסגת הפעולה האוטונומית לפחות במראה. אם מציאות זו מבוקרת מאז סוף שנת 2016, זה ברור שאנו חוזרים אליה בכל פעם שמתרחשים אירועים פוליטיים חשובים. בעוד שזה עלול להוביל <לקיצוניות> של כמה מן החדשים, רבים מאיתנו מתבוננים בתהליך האפוליטי האיטי של מפגינינו עקב הגעתם, <בנות ברית>, מסרבים <פוליטיקה>. בקיצור המבוי הסתום הפראי בשיאו.

כדי להתגבר על המבוי הסתום הזה יש לשנות ולהחליף את הבסיס הארגוני המפקד על ההפגנות, וכן את המטרות הניתנות על ידי « התנועות החברתיות« . המטרה האולטימטיבית היא המהפכה החברתית, הבסיס הארגוני שלה יכול להיות פלטפורמה אוטונומית

.

הפלטפורמה: נגד מרכזיות וסמכותיות.

המילה פלטפורמה יכולה להיות מפחידה מפני שזה בקלות יכול להיקשר לתמונה של מפלגה פוליטית או ארגון היררכי. אם עצם קירובם של אירוגונים שונים על אותה פלטפורמה פירושו בהרכח אילוצים בשם האחריות המשותפת שהיא מוגדרת עלידי הקבוצות עצמן אנו דוחים כל צורה של מרכזיות ו/או סמכותיות. המטרה היא בהחלט לא לבנות מזכירות או קבוצה מרכזית שתיתן פקודות וכיוונים.

ראשית, ארגוניים אלה אינם מהפכניים. בירוקרטיה סמכותית לעולם לא תמחוק אחרת, <במקרה הטוב> היא תחליף אותה.

שנית, שום קבוצה אוטונומית או קצת אוטונומיה לא יקבלו את זה, וזה יהיה מטורף לקבל את זה.

שלישית, במקרה של הסדר כזה, ארגון מובנה בדרך זו יביא לתוצאות שליליות, וימחק כל כוח שהאוטונומיה נושאת. מה יהיו משימותיה וצורתה של תוכנית זו, אם תכלי

תה אינה כפיה?

הפלטפורמה: ניפוץ הבועה הבין אישית, לפתוח אוטונומיה לכולם.

המטרה העיקרית של הארגון היא לחבר בין אנשים/ פעילים כדי לחזק את הצד שלנו. אוטונומיה יש לעצמה יוזמה ובלתי צפיות, נגישה לכל, לפחות בתיאוריה. במציאות, קבוצות וארגונים שלנו הם לעיתים קרובות טריטוריות חברתיות סגורות מאוד. אנשים רבים מעודדים על ידי קבוצות קרבה אלה כדי ליצור קבוצה משלהם, אשר עבור אדם ללא או מעט מאוד קשר, תיאוריה ו/או ניסיון זה קשה מאוד ומדכא. לכן, הארגון שלנו חייב להיות פתוח בכל מחיר ולהילחם בפילוג שמשתק ולבסוף הורס את רוב הקבוצות שלנו

.

שבירת הקשר הבין אישי, כלומר המערב את היחידים עצמם ואת יחסיהם זה לזה בתוך הקבוצה, הוא צעד מפתח במאבק המהפכני. צריך לחרוג מעבר ללוחמנות של שותפות, לחרוג מהרבע המשפיע של המרד, שאם זה חשוב מאוד לחוקה הראשונה של הקבוצות, מגביל אותם ברגע שהוקמו, ולא נותרת להם ברירה אלא למות בשל התנגדות פנימית או יציאותיהם של שותפים מסוימים. יותר מדי ארגונים התפרקו מסיבות מטופשות ממלחמות אגו שלא אמרו את שמם ועד עזיבתו של חבר מפתח אחד שעשה את כל העבודה. מכאן, שאסור שתהיה כאן חברת מפתח, גרעין מרכזי שבמראהו יחזק את הקבוצה, ולמעשה הוא החולשה שתביא לחיסולה.

בנוסף, כל אחד צריך להיות מסוגל להשתתף ככל האפשר, תלוי ביכולות שלהם. ברור שאנשים מסוימים יהיו <פעילים> יותר מאחרים, מסיבות שונות: כלכלי, כריזמטי, פיזי, פסיכולוגי וכו‘. אולם, יש להגביל את הבדלי ההשתתפות הללו למינימום. זה דורש שכל האנשים ישתתפו בהתאם ליכולתם, ללא קשר לגילם או לגיטימיות קרבית לכאורה. כקבוצות מהפכניות, קבוצות אוטונומיות צריכות להתקרב ככל האפשר לשוויון ההשתתפות שיתבטא בחברה המהפכנית אותה הם מחפשים. עיקרון זה קשור קשר הדוק לרעיון הכוח. אף אדם לא אמור להיות בעל הזדמנות להשיג את ידו העליונה על אחרים. לפיכך, אמנם בהחלט אפשרי ואף הכרחי להאציל משימות מסוימות לאנשים מסוימים, אך על כל הקבוצה כמו גם האנשים המעורבים בפעולותיה לפקח כל העת על פעולותיהם של הפרטים האחראים למשימות מסוימות.

הפלטפורמה: שבירת מגבלות טריטוריאליות, בניית תחושת סולידריות קבועה.

שבירת מגבלות טריטוריאליות היא גם מרכיב מרכזי בפלטפורמה. אם סולידריות פניםלאומית ובינלאומית הם מציאות, ברור כי אירועיהם ויישומם הם בדרך כלל דייקנים הם אינם תכופים ו/או שהם רק סימבוליים, הם מראים סולידריות אך אינם נבנים מעבר ליחס הרחוק הפשוט שכבר הוגדר לעיל. ניתן להמחיש אירוע דייקן על ידי השיירה האנרכיסטית התומכת באקסארציה ביוון, וניתן להמחיש אירוע סימבולי באמצעות תמונה שצולמה בין שתי קבוצות שנפגשו בשלב מסוים כדי להחליף או להשתתף באירוע תרבותי כמו קונצרט או עצרת אנטיפשיסטית למשל

.

היעד הוא אפוא לבנות קשר רציף בין יחידים וקבוצות אוטונומיות, בין אם בקנה מידה מקומי, אזורי, לאומי או בינלאומי. בכך שנמשיך בדרך זו, אנו יכולים להתגבר על המגבלות שמטילות הגבולות, בהנחה כי ישות אוטונומית הפועלת בצרפת איננה ישות צרפתית אוטונומית אלא ישות אוטונומית. בנוסף, זה גורם למרכיב מפתח במה שרעיון האחריות הקולקטיבית צריך להתחשב: שפעולה מחוץ למרחב הבסיסי שלנו פריבלגיה של הארגונים שלנו. הגי‘- 20 הוא המחשה חזקה לכך, מכיוון שהוא מאגד אוטונומיסטים משטחים שונים, אף על פי שמפגש זה הוא טקסי מהותי ובצורה דייקנית.

 בונים את עולמנו על גבול הישן. חודרים את גבולותיה וחוללים אותה. זו המשמעות של המהפכה במאה ה– 21.

הדמות שאומצה על ידי הפלטפורמה, כפי שראינו, נועדה להתגבר על גבולות מוסדיים, לפחות פסיכולוגית אם לא באופן קונקרטי. השמת קץ לאידיאולוגיה של הכוח ניתן לעשות רק אם לדעתנו, לאידיאולוגיה זו אין יותר אחיזה. עלינו לבנות את הקבוצות שלנו ואת מערכות היחסים שלנו כדי להגיע לתוצאה זו; ואשר תוצאה זו לובשת צורות קונקרטיות במאבק המהפכני ובסולידריות הקבועה הנחוצה למאבק זה. זו לא שאלה של העמדת פנים לבנות את החברה המושלמת, כלומר להחיל תוכנית על המהפכה כמו אדריכל על בניין. לאמיתו של דבר, מדובר בשאלה של הגדרת אופק מהפכני, וביצוע הכל כדי להתקרב אליו, תוך התחשבות תמיד ששום דבר הנוגע לחברות אנושיות לעולם לא יהיה מושלם. לחיפוש השלמות יש אופי רודני שעלינו תמיד לסרב לו.

אנו עומדים בקנה אחד עם השיח של זאפטיסטה: « שואלים צועדים« , שבאופן גס נוכל לנסות לתרגם כ« להטיל ספק בעצמנו שאנחנו הולכים« . אנו מציעים את הצורה והיעדים של הפלטפורמה האוטונומית ביחס להקשר הנוכחי, ביחס לניצחונות ובעיקר לתבוסות של השנים האחרונות. אם הפלטפורמה אכן נועדה להיות מבנה מחולק, והקבוצות השונות מעודדות השתתפות מירבית של כל האנשים המרכיבים אותם; אם הפלטפורמה ואותן קבוצות מעוניינות להימנע מלהיות מושחתות על ידי הכוח שיפריע בעקבות הניצחונות ו/או התבוסות האפשריות שלהם; אם הפלטפורמה והקבוצות רוצים להתקדם לעבר אופק מהפכני שהם מכירים בהכרח לא מושלמים; עלינו להבטיח כי פלטפורמה זו וקבוצות אלה יעשו את כל המאמצים להבטיח כי שום צורה מוגדרת ובלתי ניתנת לשינוי יכולה להיווצר.

בעוד שהמבנים העומדים בפנינו הופכים רק כדי להגן על בסיסם הבלתי ניתן לשינוי כלומר יחסי הכוח שלהם שהם בהכרח יחסי דיכוי, עלינו להיות מסוגלים לשנות לחלוטין את הפלטפורמה, בין אם מקומית או גלובלית, אם ההקשר דורש זאת; למשל אם כוחנו גובר או שההדחקה מתחזקת במקומות מסוימים. הסתגלות היא המפתח להשגת המהפכה שלנו. הפלטפורמה אינה מפלגה. מבנה כזה ימנע כל התפתחות והתאמה הקשרית של התוכנית למציאות החומרית של החברה, ובכך ימנע מאיתנו לעבור מסלול מהפכני אמיתי. לפיכך, על הפלטפורמה להיות מסוגלת לשנות את צורתה כאשר ההקשר דורש זאת. לשם כך, שום כוח יתר לא יכול להיווצר מכיוון שהוא באופן טבעי מבקש לשרוד בכל מחיר. פלטפורמה מהפכנית באמת צריכה לדעת מתי מבנה צריך להתפתח, או אפילו מתי עליו למות. יתרה מזאת, אם הפלטפורמה תצליח להשיג את יעדיה, לא

תהיה לה ברירה אלא להיעלם לטובת חברה קומוניסטית.

 חיסול הכוח והאידיאולוגיה שלו.

ראוי כעת להשלים את הגדרת הטיוטה הזו של מה שניתן לתאר כפלטפורמה אוטונומית על ידי הצגת האויב והאמצעים המשמשים להיפטר ממנו. האויב הוא אידיאולוגיית הכוח, והאופן הוא חיסול.

באידיאולוגיה של כוח אנו מתכוונים לכל זה, מבסיסים פילוסופיים ותיאורטיים בכל הגילאים ובכל אזורי העולם וכלה בפרקטיקות המקסימליות או המינימליות בכל הגילאים ובכל אזורי העולם, מצדיקים ומובילים שליטה בחלק אחד של האנושות על אחר. ההגדרה וההשלכות של שליטה זו הינם רחבים ומקיפים אלמנטים מעבר לגבולות מבנים חברתיים, כמו ניצול יתר של מקורות טבעיים המהווים שליטה עקיפה והרס של רווחתם של אוכלוסיות ודרכי חיים מסוימות לטובת התועלת של אוכלוסיות אחרות ודרכי חיים. בצרפת ובמרחב נרחב יותר בעולם המערבי, אידיאולוגיית הכוח מניחה כי מבני המדינה מגנים על האנושות מפני עצמה, כאשר הכפיה והסדר הם המפתחות להשגת שלום חברתי. דוגמיות נגדיות לרעיון זה הן ההמון, בין אם זה ברמה של עניינים פנימיים או חיצוניים, או בנושאים של קונפליקט או אפילו אלימות יומיומית. הובס עשוי להיתפס כאחד הנציגים המשפיעים ביותר על מגמה פילוסופית זו, לכוד בתקופה היסטורית מוטרדת, את המורשת הפילוסופית והתרבותית שלו, כמו גם את הפחדים הבלתי הגיוניים שלו, כפי שזה עדיין המצב אצל רבים מאיתנו זמן « המלחמה בטרור » הקבוע. לפיכך, להילחם באידיאולוגיה זו פירושו להילחם נגד המדינה, אך גם נגד מוסדות ומבנים אחרים שקודמים או נובעים ממבנה המדינה, בין אם הם כלכליים, תרבותיים, חברתיים, מגדריים וכו‘.

על ידי ערעור, וכפי שמרמז טענתנו הקודמת לטובת התוכנית, אנו מתכוונים לבניית עולם במקביל לזו הישנה; כלומר מצד אחד, עולם שבורח ככל האפשר מהאחיזה הפילוסופית, הפיזית והפסיכולוגית של האחרון, באמצעות פירוק שיטתי של הנחותיו; אך מצד שני, עולם שחוצה את הישן, חודר ומוחה אותו לאט לאט, מוסד אחר מוסד. כאן טמונה האפשרות לעצמאות אמיתית, ובסופו של דבר, האפשרות למהפכה חברתית. ההשלכות המעשיות של אישור כזה מעורפלות, מעורפלות מאוד. אך אין זה אומר שהוא מופשט לחלוטין ובלתי ניתן להשגה

.

חלק מהפירוק השיטתי של אידיאולוגיית הכוח הוא לחשוב מחדש על אורחות חיינו, שנמצאת כבר במרכז <תיאוריות קומוניסטיות> וקשור הכוונה ב<קומוניסט> לאופק המהפכני של דיכוי ההשתלטות והופעתה של העירייה.

# לאחרונה, הזאדים מדגימים את כל הפוטנציאל המהפכני והיצירתי של האוטונומיה, למרות בידודם היחסי.

# בציאפס, בניית מבנים אוטונומיים נועדה לעקור ככל האפשר את המדינה המקסיקנית משטחי זאפטיסטה, גם אם יחסי הכוח עדיין חזקים בתוך עיריות זפטיסטה.

# ברוגאבה, שאלת השליטה והמרכזיות של הכוח חשובה מאוד, והתהליך שיזם, למרות שהוא ניתן לביקורת על נקודות רבות בכל הקשור לאוטונומיה והיררכיה, טוען לאט לאט לפזר סמכויות אזוריות לטובת יישובים, כפרים ושכונות בשטחים. המוחזק על ידי הכוחות המהפכניים.

# כדי לתת דוגמא מההיסטוריה האנרכיסטית המהפכנית, לכידת ברצלונה על ידי *הסי.אנ.טי אפ.איי.איי בעקבות ההפיכה של פרנקו התאפשרה רק בגלל קיומה של מבנה מקביל למדינה, המאורגן סביב איגודים ושכונות ממעמד הפועלים.

הצטברות חוויות זו לא נועדה לתת למי שקורא טקסט זה כיוון מסוים לעקוב אחריו, וגם לא להוביל אותם לפנטזיה ולאידיאליזציה של חוויות והישגים מסוימים, אלא להראות שפירוק וחוסר עריכה כבר מתנהלים, באופן אינדיבידואלי וקולקטיבי, היסטורי וביןזמני, מקומי ובינלאומי.

כאמור, כל הקשר מסוים יגדיר את האופן בו אנו מתארגנים לפטר את המוסדות הסובבים אותנו. יש לחקור כל מוסד ואורח חיים בזה אחר זה, תוך התחשבות בכך שכולם, בדרך זו או אחרת, קשורים ו/או תלויים זה בזה. אם כן, נשאל את המשטרה, את תפקידם, מה יביא מחיקת חיינו, כיצד למחוק אותם ביעילות, כיצד ניתן להתגבר על החלל האפשרי שהיא תיצור בחברה שאינה וכנראה לעולם לא תשוחרר מהאידיאולוגיה של הכוח. עשו אותו דבר עם כל האלמנטים המרכיבים את מבני השליטה הסובבים אותנו.

 תוהים ומפרקים; בונים ומפטרים; תוהים שוב. ממשיכים הלאה.

לסיכום, הפלטפורמה האוטונומית רוצה ליצור קשרים בין יחידים לארגונים מהפכניים, סביב חיסול אידיאולוגיית הכוח, כלומר שליטת חלקם על ידי אחרים, בין אם אלו אמות מידה כלכליות, חברתיות, תרבותיות, דתיות, מגדריות, מיניות וכו‘.

אחת המטרות העיקריות של הפלטפורמה זו תהיה יצירת מרחבים מהפכניים: מרחבים של סוציאליזציה וארגון שמטרותיהם יהיו לרדוף אחר אידיאל מהפכני שהם יודעים שאי אפשר להשיג.

חללים אלה נועדו להרחיב ולהחליף את העולם הקיים על ידי ביטולו, כלומר על ידי הפיכתו למיושן. אסור להם בשום דרך להתנתק ממוסדות אלה או לפנות פנימה מכיוון שמעשים אלה לעולם אינם יכולים להוביל למהפכה.

הפלטפורמה אינה מפלגה, היא לא נותנת הנחיות, היא רוצה להיות אורג לתיאום של קבוצות אוטונומיות בכדי לחולל את גורל העולם. אין

לה צורה מוחלטת, והיא נועדה להתפורר לאט לאט עם מימוש יעדיה.

*CNTFAI